אלי אוחנה

זה היה ב 84 כשהתחלתי לראות כדורגל, הייתי בן 7, בהיותי מושבניק מהדרום היו לי אז (בדיוק כמו היום..) 4 אופציות לאהדה... בית״ר, הפועל, מכבי וחיפה.

האדום של הפועל לא עשה לי את זה...

לטורק, סיני וז׳אנו היה צ׳ארם של פועלי בניין, כנראה גם שהגב של ההסתדרות ומפא״י הפריעו לדנ״א שלי בלי לדעת. הצהוב של מכבי זהר וזר לי מדיי, כמו היום הם סימלו בעייני את העושר, הלוק, הפוזה, הצפונבונים... לא פלא שלנותנת החסות שלהם קראו ״אפנת ברוך״!! היה להם את אבי כהן שחזר מליברפול ונראה כמו מפלנטה אחרת, היה להם את מכבי בכדורסל מאחורה, גדול עליי! זה כמו היום שכל ילד אוהד ריאל מדריד. קל מדיי, מקיא לי מדיי. נשארו שתי קבוצות שגם התחרו על האליפות והגביע... בית"ר וחיפה. מעמד מאד דומה! קבוצות קטנות מערים גדולות שמתחילות לבנות היסטוריה...

כוכבים מקומיים, רעב שכונתי, כדורגל הרפתקני, רצון להשתייך וחבורת צעירים מוכשרת: אבי רן, ברוך ממן, רוזנטל, ארמלי...

ובצד השני: יוסי מזרחי, חנן אזולאי, אודי אשש, קדוש, סמי מלכה, שוורץ ומעל כולם מלמיליאן. בשפיץ היו שניים! אחד לכל קבוצה...

עכשיו תגידו לי אתם באיזו קבוצה הייתם בוחרים??

בסלקטר שהיה נוגח מעולה וכובש שערים לא קטן עם לוק של עובד מאפייה וכאריזמה של בורקס או

בנסיך מרוקאי יפה תואר, ילד חצוף ושובב שיודע ודורש את מה שמגיע לו, שנוגח בעוצמה לרשת ומיד מסדר את הפוני, שבא לאבי כהן ואומר לו: ״אני שגדלתי בשכונת האזבסטונים בירושלים וגדלתי על פאריד אל עטרש, יראה לך ולניחוחות הביטלס שהבאת מליברפול איך עושים את זה נכון״!! בלי פחד, בלי בושה, עם גאווה, עם יוהרה, אני זה הכדורגל החדש.

ההחלטה, האהבה, ההתחברות הייתה מיידית!!! אני רוצה להיות הוא.

היום אין יותר כאלה, קשה לי להסביר היום לילד שלי למה בית"ר? למה הוא ולא מסי? למה מנורה ולא מגל.

אותו שחקן לא מכיר אותי אישית, אבל הוא חלק בלתי נפרד מחיי.